מיניות וזהות מינית

תהליך ההתבגרות מוכר כתקופה הדורשת הסתגלות חברתית, אישית ומינית, יחד עם חתירה הולכת וגוברת לאי‐תלות רגשית וכספית בהורים. מתבגרים רבים עוסקים בשאלה הקיומית “מי אני?” ושאלת הזהות הופכת לאחת השאלות המרכזיות ביותר בתקופה זו.

זהות אישית פירושה שהמתבגר מסוגל להעריך את כוחותיו וחולשותיו, והוא חי ומתפקד בעקיבות המתאימה לנטיותיו ולתחושותיו האישיות. לזהות אישית מגובשת ויציבה יש תפקיד חיוני בהכוונת המתבגר במהלך חייו. בתקופה שבה משתנה דימוי הגוף באופן מואץ, ההבשלה של אברי הגוף גורמת לפנטזיות מיניות, והאינטימיות עם בן המין השני מופיעה כאפשרות. המתבגר זקוק לחיזוקים ולתמיכה של חבריו ושל דמויות בוגרות משמעותיות בחייו. באותם מקרים
שבהם קיים ספק בזהות המינית, עלולה להתעורר חרדה, וזו עשויה להוביל לקיומן של התנהגויות בלתי מסתגלות של היחיד, כגון: אדישות כלפי הזולת, הסתגרות והתבודדות, פנייה לעבריינות, בריחה לסמים ואובדנות.
כיוון שמתבגרים הומוסקסואלים תופסים עצמם כשונים ממרבית בני גילם, הרי שגיל ההתבגרות עלול להפוך לטראומטי ביותר עבורם. מתבגר שחש את עצמו יוצא דופן עלול לחשוש מדחייה חברתית, לכן הוא זקוק לקשר עם דמויות משמעותיות שיוכל להשיח באוזניהן את דאגותיו.

בית הספר מהווה מסגרת משמעותית ביותר עבור המתבגר — הוא מבלה בה חלק ניכר מחייו ומתנסה בחוויות משמעותיות ברמה הרגשית, ברמה החברתית וברמה הלימודית.
מאחר שהמתבגר ההומוסקסואל מתקשה לקבוע לעצמו זהות חיובית, וכיוון שבדרך כלל לא קיימים בסביבתו הטבעית מודלים חיוביים לחיקוי, הוא נקלע לעתים קרובות לבידוד חברתי; לכן המפגשים עם דמויות בית ספריות משמעותיות (מורים, מנהלים, יועצים) ומפגשים עם בני נוער מקבוצות השווים עשויים להיות בעלי השפעה גדולה מאוד על תהליך התגבשות הזהות האישית שלו ועל החוויות המתלוות אליה.

בשל דעות קדומות ובלתי מוצדקות, הקהילה הלהט”בית מהווה לעתים מטרה לאפליה ולאלימות. עמדות שליליות כלפי הקהילה הלהט”בית לרוב אינן מתבססות על התנסות והיכרות ממשית עמה, אלא על סטראוטיפים ודעות קדומות. גישות שליליות אלה עשויות להעצים את תחושת הדחק של בני הנוער הלהט”בים ולהשפיע על תהליך “יציאתם מן הארון”. בשל הדחק הרגשי שבו הם מצויים, הם זקוקים לצורך קבלתם העצמית ליחס חיובי ומעודד מצד כל האנשים המשמעותיים בחייהם.

מערכת החינוך רואה עצמה מחויבת לחנך את בני הנוער לסובלנות ולאי‐אלימות ולהוקעת כל סוג של אפליה חברתית ואלימות כלפי יחידים וקבוצות בחברה בשל מוצאם, מינם או נטייתם המינית. יצירת סביבה מקבלת ולא אלימה חיונית לתחושת המוגנות ולהתפתחותם הרגשית והמוסרית של כלל התלמידים בבית הספר, לרבות התלמידים המתלבטים לגבי זהותם המינית. כמערכת חינוך אחראית ומתקדמת, מוטלת עלינו האחריות ליצור סביבה שבה האפשרות להיות להט”ב היא מוכרת ולגיטימית.

בית הספר המתאפיין באקלים חינוכי מיטבי מאפשר לתלמידים למצות את הפוטנציאל.

מהו התהליך שבמהלכו אנשים מתחילים לחשוב על עצמם כעל הומוסקסואלים או לסביות? מה עובר על אנשים צעירים שמבינים יום אחד שהם חלק מקבוצת מיעוט? מה הן ההשלכות של החרדות ושל הפחדים העמוקים הקשורים להבנה הזאת? באיזה אופן שונה חוויית הנעורים וגיבוש הזהות המינית של צעירים בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית מזו של צעירים הטרוסקסואלים? מה הורים יודעים על מה שעובר על בניהם ההומוסקסואלים ועל בנותיהם הלסביות?
בשלבים הראשונים של התהליך, הורים בדרך כלל אינם יודעים, אינם מבינים ואינם משערים מה עובר על ילדיהם, ובעיקר משום שבמהלכם הקשיים והפגיעות רבים במיוחד. חשוב לזכור שאנשים אינם בוחרים את נטייתם המינית, והידיעה ‘אני הומו’ או ‘אני לסבית’ ‘נוחתת’ עליהם כשאינם מוכנים כלל. הדרך שבה הולכים בני נוער שהגילוי הזה ‘נוחת’ עליהם אינה קלה ואינה סלולה בעבורם. היכרות עם החוויות האישיות, הבנת שלבי התהוותה של הזהות ההומוסקסואלית וקבלתה עשויות לסייע לסביבה הקרובה לתמוך בבני נוער אלה ולהקל עליהם את הדרך.

הצוות המטפל

גלית מינצ'יין

פסיכו טרפיסטית

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

דימונה יניב

פסיכו טרפיסטית

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.